"יש לי ספר שאת חייבת לקרוא!" אמרה לי שכנתי, "אביא לך אותו ברגע שאקבל אותו חזרה."

חובבי ספרים מזהים אחד את השני על נקלה. כבר במשפט השני משתרבב שם של ספר ש"חובה לקרוא", ועוד אחד ש"רק סיימתי" ובלי קשר לנושא השיחה, היא תמיד גולשת לסקירה של ספרים שאהבנו ואלו הממתינים בערימה ליד המיטה. בכל מקרה, טעמה של א', ידידתי, משובח מאד. אם היא אומרת שזה ספר חובה, הרי שהוא ידחק הצידה את שאר הממתינים לתורם. אחרי מספר ימים מצאתי אותו, כמובטח, מחכה לי על שולחן המטבח. הדלת מאת מגדה סאבו. לא חיכיתי הרבה וכבר באותו ערב התכרבלתי במיטה וצללתי...

הספר מתאר את מערכת היחסים הנרקמת בין מגדה ואמרנץ. מגדה, סופרת צעירה ובעלה, מחפשים אשה שתיקח אחריות על סידור וניקיון הבית שלהם. חיפושיה של מגדה מובילים אותה לאמרנץ, אשה מבוגרת, זקנה למעשה, שכל מכריה מהללים אותה. אמרנץ בוחרת בעצמה את האנשים שאצלם היא עובדת. ורק אחרי שראיינה את הזוג, הסכימה לעבוד אצלם.

לא מדובר בסוכנת בית מהסוג הרגיל. למרות גילה המבוגר, אמרנץ עובדת במספר מדהים של בתים במקביל. היא באה והולכת בשעות לא קבועות, ועושה בבית כרצונה. אשה קשוחה ומחוספסת, אינה נעימה לשיחה, ויחד עם זאת ידועה בטוב ליבה בכל העיר. מביאה סירים לחולים, אוספת חתולים מהרחוב, מצילה אנשים ומעניקה את עזרתה ללא הבדל גזע, דת או מין. למדה בבית הספר שלוש שנים בלבד ועם זאת, חכמה לאין שיעור.התנהגותה בלתי צפויה ולעיתים בלתי אפשרית, אך לעבודתה אין תחליף. למגדה לוקח זמן להבין את האישה המיוחדת ויוצאת הדופן שנכנסה לחייה, אך מהרגע שפסעה לתוך ביתם אין דרך חזרה, והיא לומדת לאהוב את אמרנץ, כמו כל הסובבים אותה.   

הדלת, אליה מכוון שם הספר, היא דלתה הנעולה תמיד של אמרנץ. אף אחד מעולם לא נכנס אליה הביתה. את אורחיה היא מקבלת ברחבה בחצר שלפני הדלת הנעולה. סודות רבים אופפים את אמרנץ, והקורא נחשף אליהם אט אט, בעודה חושפת למגדה טפח אחר טפח, את סיפור חייה.

הספר כתוב להפליא, בכישרון רב המשלב סיפור טוב ויכולת כתיבה משובחת. המילה "אירופאי" עולה בדעתי, שכן הסיפור מתרחש בהונגריה, ויש בו מניחוח אירופה- ספלי פורצלן, ושלג הנערם על השבילים, ומנהגי האנשים, שונים כל כך מההתנהגות המזרח תיכונית שלנו. מעל הכל מרחפת רוחה של המלחמה הגדולה. אמנם אמרנץ וגם מגדה אינן יהודיות, אולם לא נפקד מקומה של שואת היהודים המרחפת ברקע, ואולי זו אירופה של היום, מתמודדת עדיין עם תוצאות המלחמה ההיא.

הספר עוסק בנפש האדם. בטוב וברע. ביכולת לאהוב ולהתמסר לאהבה גם אחרי חיים שלמים של זוועות, פגיעות ואכזבות. כוחו אינו בתיאורים רגשניים, ההיפך, הקטעים החזקים ביותר בספר מסופרים בלשון נקייה, לקונית כמעט.

לא אחשוף כאן את סודותיה של אמרנץ, גם לא את סופו של הספר. רק אומר שזה מסוג הספרים שאוחז בגרון, ולא עוזב גם לאחר שמסיימים לקרוא אותו. במיוחד אחרי.שמסיימים לקרוא אותו.