"ממה את צוחקת?" הפנה אלי האיש שלי מבט תמה.

"איזה יופי של ספר..." חייכתי בהנאה, מתכרבלת בשמיכה, והמשכתי לקרוא אל תוך הלילה.

יש ספרים כאלה, שמושכים אותך לקרוא רק עוד עמוד אחד, ועוד אחד, ופתאום, כבר עברתי חצי ספר, ורגע, אולי כדאי להפסיק קצת, כדי שלא ייגמר מהר כל כך...

ולא, אין המדובר בספר מתח, אלא פשוט ספר טוב, כזה שמפעיל את המוח ואת הלב, ומעלה חיוך על השפתיים, בדיוק כמו הספר אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי.

גברת מישל היא שוערת בבניין מהודר בפריז. למראית עין, היא עונה על הסטריאוטיפ של שוערת-בניין: הטלוויזיה שלה פתוחה בקולי קולות על אופרת סבון, בסל הקניות שלה יש תמיד יש פרוסות בשר שמן וזול, היא אפרורית ומוזנחת – בדיוק כפי ששוערת אמורה להראות.

"לעיתים נדירות אני מתנהגת בחביבות לאנשים, אם כי על נימוס כלפיהם אני שומרת תמיד ולכן הם לא אוהבים אותי ובכל זאת משלימים עם נוכחותי, כי אני הולמת להפליא את תבנית הקונסיירז' כפי שהתגבשה בתפיסה החברתית...ומכיוון שכתוב אי שם ששוערות בניין הן זקנות, מכוערות ונרגנות, באותו מקום נאמר גם ששוערות צופות בלי הרף בטלוויזיה כשהחתולים השמנים שלהן מנמנמים, ושבמבואה של הבניין צריך להיות ריח של מרק כרוב..."

אלא שבחדרי חדרים גברת מישל שומעת אופרות וגם אמינם, צופה בסרטי איכות וגומעת ספרים. מכל הסוגים. ובמיוחד אהוב עליה הרומן אנה קרנינה. לא בדיוק שוערת טיפוסית, הלא כן?

באותו בניין מתגוררת גם פאלומה, ילדה מחוננת בת 12 הכותבת יומן ויש לה תובנות מעניינות על החיים: "לפעמים, ככה זה נראה, המבוגרים עושים פסק זמן ויושבים לסקור את האסון הזה שנקרא החיים שלהם, ואז הם מקוננים על מר גורלם בלי להבין כלום, וכמו זבובים שנחבטים כל הזמן באותה זגוגית, הם נסערים, הם סובלים, הם נעשים תשושים ומדוכדכים והם מנסים להבין את השתלשלות הדברים שהביאה אותה למקום שמעולם לא רצו להגיע אליו."

לפיכך, פלומה מחליטה לחסוך מעצמה את ההמשך של האסון הזה, ובכוונתה להתאבד כאשר תגיע ליום הולדתה ה- 13.

כשפאלומה באה לבקר את השוערת, היא מצליחה לראות אותה כמו שהיא, וגם גברת מישל מבחינה בייחודיות של הנערה הצעירה, וקשר מיוחד נוצר בין השתיים. "מצאת את המחבוא הכי טוב," אומרת זו שהחליטה שאם היא בכל זאת תהייה גדולה, היא תהייה שוערת.  

תוך כדי אנחנו מתוודעים למנואלה, המנקה שהיא חברתה היחידה של גברת מישל, כי כמו שהיא אומרת "חברה אחת היא די והותר, בתנאי שבחרת אותה טוב טוב." ולשאר דיירי הבניין, שאמנם הם מ'המעמד הגבוה' אבל מייצגים את כל הפגמים האנושיים האפשריים.

כולם, חוץ מהדייר החדש היפני, קאקורו, ההופך לדמות משמעותית בחייהן של גברת מישל ופאלומה ..."

דיאלוגים מבריקים, מונולוגים חריפים, הרהורים פילוסופיים והרבה הרבה חן, שמעלה חיוכים וצחוק, וגם קצת בכי. יופי של ספר.