כחום הדם
אירן נמירובסקי
תרגמה מצרפתית: חגית בת-עדה
כתר הוצאה לאור
סוף סוף הגיע הגשם. כמה חיכינו לו! בשבועות האחרונים נמנעתי לצאת לגינה המתייבשת, לא יכולתי לשמוע את העצים והצמחים מתחננים לגשם, שיבוא כבר.
החיוך שהתפשט על פני כולנו כשהחלו הממטרים אמר הכל... הוא הרווה לא רק את האדמה הסדוקה, אלא גם משהו בנפש. כי יש משהו בעונה הזו של הסתיו שטוב לנפש, הפסקה מתודית, קצרה מאד, בין הקיץ לחורף.
מזג האויר הזה התאים להפליא לספר החדש בסדרת נובלה המלבבת של כתר הוצאה לאור
כחום הדם שכתבה אירן נמירובסקי, מחברת הספר "הסוויטה הצרפתית".
הספר, מוגדר כ"רומן איכרים", ומתרחש בצרפת הכפרית. סילביו, המספר בגוף ראשון, הוא איש זקן, שחזר למקום הולדתו אחרי שנים של נדודים ברחבי העולם. מעולם לא נשא אישה, והוא חי לו לבדו בבית גדול ומתפורר. את עיקר זמנו הוא מבלה לבדו או בביקורים אצל קרוביו המתגוררים בסמוך.
במיוחד אוהב הוא את פרנסואה והלן, זוג בגיל העמידה, ולהם בת העומדת להינשא, קולט.
"ואף על פי כן יש לי רגעים יפים כאן, גם אם הם אינם מעלים זאת בדעתם. היום אני לבד; השלג הראשון ירד. חבל הארץ הזה בלב צרפת מבודד ועשיר גם יחד. איש איש חי בפינתו, על אדמתו, נזהר משכניו, אוסף את תבואתו, מונה את מעותיו ואינו עוסק בכל השאר. אין טירות, אין ביקורים. הבורגנות מושלת כאן, זו הקרובה עדיין אל המון העם שאך בדוחק נחלצה ממנו, זו שדמה סמיך ושאוהבת את כל טוב הארץ. משפחתי פרושה על פני המחוז ברשת רחבה של בני אראר, שאפלן, בנואה, מונטריפו; הם חוואים אמידים, נוטריונים, פקידי רשות, בעלי קרקעות; בתיהם נוחים, מבודדים, שוכנים בריחוק מן העיירה, מוגנים בשערים גדולים מחוספסים, נעולים בשלושה מנעולים, כמו דלתות בית כלא, ולפניהם גינות סתמיות, כמעט נעדרות פרחים: רק ירקות ועצי פרי גזומים בהדליה כנגד קיר, כדי שיניבו יותר. חדרי הסלון עמוסי רהיטים ומוגפים תמיד; בני הבית חיים במטבח כדי לחסוך בחימום. אני לא מדבר על פראנסואה והלן, כמובן; איני מכיר משכן נעים ומסביר פנים, ידידותי, שופע צחוק וחמימות יותר מזה שלהם."
הפסטורליה המנומנמת שבה מתחיל הסיפור, מתגלה כמסתירה כמה סודות אפלים, הנחשפים ככל שעובר הזמן. קולט נישאת לבחור צעיר, אך כשסילביו מגיע לבקרה במפתיע, ניכר שהיא מצפה לאורח אחר, שאינו בעלה. במקביל, מצטרפת דמות נוספת לסיפור, דמותה של בריג'יט, הנשואה לדקלו הזקן, ויש הטוענים שנישאה לו רק עבור כספו. מותו של דיקלו משחרר אותה להינשא לאהובה הצעיר. אולם הכל מסתבך בלילה חשוך אחד, שבעקבותיו נחשף גם סודו של סילביו הזקן.
אווירת הסתיו מלווה את הספר לכל אורכו בתיאורים מקסימים, שגורמים לרצות לקחת אויר מלוא הריאות, "היה ערב סתיו, כולו ארגמן מעל השדות החרושים ספוגי הגשם; להבות השקיעה הבטיחו רוח גדולה ביום שלמחרת;" ובו בזמן, ברור שהסתיו הוא גם ראי הנפש. כפי שאומר סילביו:
"אנשים מסכנים! יש רגע מושלם שבו כל ההבטחות מבשילות, והפירות היפים נושרים סוף סוף, רגע שבו הטבע מגיע אל סיום הקיץ, שעל פניו יחלוף עד מהרה, ואז מתחילים גשמי הסתיו. הוא הדין גם כשמדובר בבני אדם."
רומן איכרים סתווי. כייף לקרוא בדיוק עכשיו.
נכתב על ידי יעל אורנן/ יתפרסם בעיתון קו למושב
