"ספר האמקקות הראשון", שאך ראה אור, הוא ספר הקשבה, אחיו הפראי של "לשונות קטנים", שלמרים רות,

חלק רב בו, והוא ממשיך להיות דרך נהדרת להנחיל את מסר ההקשבה שלה, לביטוי המילולי המקורי של כל יחיד.

ספר האמקקות הראשון, אינו מסתפק בליקוט אמירות מפי הטף,

הוא שואל שאלות שמגרות ומעודדות ביטוי גלוי ויצירתי,

מפי לכל הגילאים.

בשם המוזר: אמקקות – יש, כל מה שאתם חושבים...

 

האמקקות התגלו לי כיצורים שעוזרים לאנשים לפרוץ את גבולות הסביר, המותר, הנחשב והשפוי – כדי לחשוב, להגיד, לדמיין ולצייר,

כל מה שעולה על דעתם.

האמקקות הן דרך עוקפת וממסמסת: עכבות, תסביכים, דעת קהל.

לא רק עבור ילדים.

יש להן יכולת מפתיעה לדובב בני שלוש ושמונים ושלוש כאחד, לספר את עצמם, מבלי דעת ובפתיחות עצומה.

 

מיום שפגשתי את האמקקות, אני מנסה לחשוף את סוד כוחן.

חלק מהטריק שלהן, זה לצפות ממך להגיד את הדברים הכי לא רגילים, את אלה שרק אתה תחשוב עליהם ואף אחד אחר לא.

כך הן לוקחות אותך עד קצה הייחודיות שלך.

יש להן יכולת בלתי מוגבלת להיות כל מה שאתה רוצה שהן תהיינה, בדרך קלילה ומשעשעת, מבלי לחשוד שזה בעצם שיא הרצינות.

הן עושות לך סיבוב, בתיבת הפנדורה שלך, כשהן עוקפות או מנטרלות את הביטוי המודע וגורמות לך להתבטא מן הרבדים שמהם באים החלומות והיצירות, אלו שקשה להגיע אליהם, שלא מתוך שינה, או השראה.

 

אופק, היום כבר בן שמונה, ממשיך לטעון בתוקף שהאמקקות אינן דמיוניות, ואני מסכימה איתו.

ארהלה: בן 40 אמר: "אמקקה זו חיה, שעד שלא היכרת אותה, לא ידעת שהיא קיימת." ורחל בת 81 הוסיפה מיד: "ואחרי שהיכרת אותה, היא כבר לא עוזבת אותך..."

 

כשתפתחו את ספר ההקשבה הזה, שגם עוצב ברוח האמקקות,

כדי לעודד אתכם לכתוב ולשרבט בו ללא היסוס,

אנא, תשכחו את כל מה שאמרתי,

ולכו על זה בדרככם היחודית ובתום לב.