תולדות האהבה
מאת ניקול קראוס
הוצאת כנרת זמורה ביתן
את הספר הזה קיבלתי מגיסתי. "שאלתי בחנות ספרים איזה ספר לקנות כמתנה," סיפרה לי, "והמוכרת הנחמדה בחנות המליצה עליו." הוא לא הגיע לרשימת רבי המכר, ולכן הסיכוי, יש להודות, של קורא ממוצע להיחשף דווקא לספר המקסים הזה - קטן למדי. אלא אם שפר עליו מזלו ונתקל במוכרת חיננית ואוהבת ספר...
"תולדות האהבה" אינו רומן רחב יריעה כפי שאפשר לחשוב, אלא שמו של רומן, ספר, העומד במרכזו של הסיפור.
ליאו גורסקי, גיבור הסיפור, הוא זקן גלמוד וערירי, בן שמונים, המתגורר בניו יורק. אלא שלליאו יש גיבורה-שותפה, אלמה בת החמש עשרה, ושניהם מתחלפים בסיפור קורותיהם בגוף ראשון, זה לצד זה, עד אשר מתברר הקשר ביניהם.
מתוך המונולוגים המבריקים והנוגעים ללב של אלמה מתברר כי היא נקראת על שם דמות בספר "תולדות האהבה", שאביה העניק לאמה. לאחר מות האב, ממשיכה האם לחיות את אהבתה אליו, כשהיא משאירה את אלמה ואחיה בן התשע להתמודד עם העולם. כל אחד עושה זאת בדרכו שלו- עמנואל, המכונה "ציפור", מחפש את התשובות ביהדות ורואה את עצמו אחד מל"ו צדיקים שירדו לעולם. אלמה מבלה את זמנה באיסוף מידע שימושי על הישרדות בטבע, כאביה, "למקרה שיקרה משהו לאמא, וציפור ואני נצטרך לדאוג לעצמנו." ובחיפוש אחר מישהו שיהפוך את אמה למאושרת.
בדיוק כאשר היא מאבדת תקוותה למצוא מישהו כזה, מגיע מכתב המשנה את חייהם. אדם בשם ג'ייקוב מרקוס כותב לאם העוסקת בתרגום, כי קרא את דבריה על סופר עלום, שיצירתו היחידה שראתה אור כתובה בספרדית ונקראת "תולדות האהבה". הוא מבקש שתתרגם עבורו את היצירה הזו תמורת מאה אלף דולר.
אלמה מחליטה שזה האיש שיעשה את אמה מאושרת, ויוצאת בחיפוש אחריו, אך מוצאת את עצמה הולכת בעקבות הדמות שעל שמה היא נקראת – אלמה.
במקביל, במונולוגים שנונים לא פחות, נפרשים חייו של ליאו גורסקי, ניצול שואה שכל משפחתו נספתה בפולין, והוא איבד את אהבת חייו. כשהיה ילד אהב לכתוב. זה היה הדבר היחיד שרצה לעשות אך המלחמה טרפה את עולמו ואת חלומו. רק חמישים ושבע שנים לאחר מכן הוא מוצא בעצמו את הכוחות והיכולת לכתוב שוב.
אט אט, בקווים עדינים כרישומי עיפרון, הולך ומתחוור הקשר שבין ג'ייקובס לרומן הספרדי, ולדמותה של אלמה, וסיפורו הטרגי של ליאו נחשף טפח אחר טפח.
"תולדות האהבה" הוא ספר כתוב היטב, מצחיק ומלא הומור, ויחד עם זאת שובר לב. הדמויות של ליאו וחברו ברונו, כשני יהודים עריריים ובודדים בעיר הגדולה, שופעות הומור עצמי משובח. אלמה שובה את ליבנו באהבתה לאחיה ובמאמציה להחזיר את אימה לחיים נורמליים. הספר מגיע לשיאו לקראת הסוף; המונולוגים הולכים ומתקצרים ועריכה מבריקה מציגה אותם בעמוד מול עמוד, עד שהם הופכים לדיאלוג, מרגש עד דמעות.
זהו אחד הספרים הטובים שקראתי. לא נותר לי אלא להודות לאותה מוכרת אלמונית, אשר בזכותה קראתי ספר מצויין. חפשו אחריהם- אחר הספרים הטובים שלא זוכים להגיע לבמות, ואחר המוכרים שזוכרים להמליץ עליהם.
נכתב על ידי יעל אורנן/ הרשימה התפרסמה בעיתון קו למושב